בעקבי האומנות המודרנית  

אני רוצה להזמין אתכם למסע אל עבר הקיום המודרני, שכולנו חלק ממנו. אם אתם קוראים את המילים הללו, אני בטוח שזה מתרחש במרחב של אתם- פלאפון. או אתם- מחשב. או אתם- טאבלט. מערכת היחסים הזאת שלכם, עם המכונה, יוצרת אישיות חדשה. המכונה מביאה זמן משלה אל תוך הזמן האישי. הזמן האישי נחדר על ידי המכונה.

המסע האומנותי שאני לוקח אתכם איתי עכשיו, מבוסס על יצירות הנמצאות באגפים המודרניים של מוזיאונים שונים. 

במשך שנים רבות, הייתה לי סלידה מאומנות מודרנית. כוונתי בעיקר לאומנות של המאה ה- 20. אולם לאחרונה, ובעקבות יצירה של אמנית ישראלית בשם נורית דוד, התחדד לי עד כמה סלידה זו היא חלק ממארג שלם של יחסים ביני לבין המכונה- שאי אפשר להתכחש אליה. יחסים אלו, הם להבנתי, מה שהאומנות המודרנית של המאה  20 וה 21, חוקרת בצורות שונות. הבנה זו איפשרה לי להביט באומנות מודרנית לא כצעקה קרירה ואפוזיציונית, אלא בדיוק ההיפך- כניסיון לבטא כמיהה, כזאת הנובעת מהפיצול בנפש שהותירו הרכבות המהירות, המשאיות הכבדות, ועולה על כולם- הסמארטפון. 

היכולת שלנו לחקור את האומנות של המאה ה 20 וה 21, היא לדעתי, היכולת שלנו להבין את המאבק האישי של כל אחד מאיתנו, למצוא את הזמן הפרטי שלו, בתוך עולם של מכונות. זהו עולם של  זמן מהיר, נטול אישיות, מלא בהבזקים שלא ניתנים להבנה.

לקראת העשור הקרוב, העשור של הבינה המלאכותית, זהו זמן טוב להשתהות ולמצוא שוב את אשר רוצה להתקרב.

כדי להיכנס לתערוכה, פשוט לחצו את היצירות השונות להגדלה והרחבה. מציע להביט בתערוכה על פי סדר היצירות משמאל לימין. התחילו בציור של נורית דוד- "דיוקן עצמי".  

בזמן שמסתכלים על היצירות השונות, מומלץ להפעיל את מוסיקת הרקע.